פסק-דין בתיק ת"ק 1504-10-11

1.         א.         לטענת התובע, חצה רכב התובע, בו נהג מר רועי גזיאל, (להלן:"רועי") את הצומת באור ירוק ולטענתו, חצה רכב הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") את הצומת באור אדום וכתוצאה מכך נגרמה תאונה, בה נפגע רכבו של התובע.

            התובע פנה אל הנתבעת 2 - המבטחת של רכב הנתבעת- (להלן:"הראל") בבקשה לפצותו, אך הראל סירבה בטענה, שרועי הוא זה אשר חצה הצומת באור אדום.

            לאור סירוב זה, הגיש התובע התביעה לבית המשפט בה ביקש לחייב הנתבעות לשלם לו את נזקיו בסך של 22,500 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ישיר לרכב בסך 21,000 ש"ח ושכ"ט שמאי 1,500 ש"ח.

            ב.         א)        הראל, היא למעשה המבטחת גם את רכבו של התובע וגם את רכבו של הנתבעת, לכן, הגישה כתב הגנה בו נטען, שבשל היותה מבטחת של שני כלי הרכב, לא יהיה זה נכון מצידה להעלות טענות כלשהן לתמיכה בגרסה של מי מהצדדים והשאירה את ההכרעה בידי בית המשפט, כאשר הוצהר על ידה, שהיא תכבד כל פס"ד שיינתן.

                        ב)         הנתבעת הגישה כתב הגנה בנפרד מהראל ובו ביקשה לדחות את התביעה נגדה - זאת משום, שלטענתה, האחריות רובצת על רועי, שכן הנתבעת נסעה ברכבה ובהגיעה לרמזור כתום, עצרה את רכבה והמתינה להופעת אור הירוק. משהתחלף האור לירוק, החלה בנסיעה, תוך נקיטת אמצעי זהירות הנדרשים ולפתע, התפרץ רכבו של התובע משמאלה אל תוך הצומת במהירות גבוהה מאוד, תוך שרכב התובע פוגע ברכב הנתבעת וגורם לו נזק כבד.

            הנתבעת מכחישה את טענת התובע, שהיא זו אשר חצתה את הצומת באור אדום, אלא חצתה באור ירוק.

2.         הדיון הראשון בתיק זה התקיים ביום 13.5.12 ולאחר ששמעתי את עדותו של רועי, את עדותה של הנתבעת, הודיע נציגה של הראל, שהיות ונגד רועי הוגש כתב אישום בעניין תאונה זו- הסכימו הצדדים, שההכרעה בתיק זה תידחה עד לסיום ההליך הפלילי נגד רועי.

            לאחר שהסתיים ההליך הפלילי- נקבע דיון חדש לשמיעת תיק זה ליום 24.3.13.

3.         א.         גם לאחר שהדיון בהליך הפלילי הסתיים בהרשעתו של רועי, עדיין טענו הצדדים לגופו של עניין - זאת משום שבהליך הפלילי הואשם רועי - בין היתר- באי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תק' 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, אך בדיון עצמו תוקן כתב האישום תוך מחיקת המילים:" לאור אדום"  ורועי הורשע בכתב האישום המתוקן.

            ב.         למרות שכבר שמעתי עדויות הצדדים המעורבים בתאונה ביום 13.5.12, שמעתי אותם שוב ביום הדיון 24.3.13.

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן:

            א.         מאחר ורועי הורשע על פי העובדות שהועלו נגדו בכתב האישום המתוקן, הרי בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע  את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפיו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

            לכן, לאור ההרשעה הנ"ל, היה מקום שהצדדים ישקלו אם יש מקום עדיין להמשיך בדיון בתיק זה, או שמא ניתן היה להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.

            ב.         משהגיעו הצדדים להמשך דיון ולאחר שנשמעו הצדדים המעורבים בתאונה, אין מניעה, שבית משפט זה יבדוק את מעורבותו של כל צד לאירוע  ולקבוע ממצאים בקשר לכל המעורבים בתאונה- גם אם אחד מהמעורבים הורשע, כאמור.

            אמנם הודאתו של רועי בכתב האישום המתוקן, מחזקת את המסקנה לאחריותו לקרות התאונה, ברם עדיין יש לבדוק האם קיימת גם אחריות או רשלנות תורמת של הנתבעת בנסיבות העניין.

5.         לאחר שבחנתי את כל העובדות וכל הנסיבות של המקרה, אני קובע, שהאחריות המרבית רובצת אמנם על רועי, אך מאותן נסיבות גם עולה רשלנותה התורמת של הנתבעת לגרם התאונה.

            שקלתי מה צרכיה להיות חלוקת האחריות בנדון דנן ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות הקשורות לתאונה ולאחר שכבר קבעתי, שלרועי אחריות מרבית לגרם התאונה, אני קובע את אחריותו של רועי בשיעור של 70% ואילו את רשלנותה התורמת של הנתבעת בשיעור של 30% - זאת מהנימוקים הבאים:

א.         א)        בכתב ההגנה ציינה הנתבעת, שרועי התפרץ אל תוך הצומת במהירות גבוהה, תוך שהוא פוגע ברכב הנתבעת ומסב לו נזק כבד. (עמ' 5 לכתב ההגנה).

             רועי העיד בבית המשפט, שאמנם הנתבעת נסעה באור אדום, אך הוא מאשר שהוא זה אשר פגע ברכב הנתבעת. (עמ' 1 לפ',ש' 15 לפרוטוקול יום 13.5.12).